אספר בקצרה:

הצירים התחילו בערך ב 17 ביום שישי, די מהר עברו להיות סדירים כל 20 דק ואחכ כל 15

באיזור 11 בלילה התייצבו על כל 5 דקות וב 12 וחצי בלילה פתאום כל 2 דקות.הבנתי שצריך להגיע לבית חולים ועכשיו

הגענו, בדקו פתיחה - רק 2, הצירים כל דקה. אחרי צרחות איימים העבירו אותי לחדר לידה

לקח שעה וחצי !!!!! עד שהיגעו לתת לי אפידורל.

צוות אדיש ועלוב

מיילדת ראשונה שצוותו אלי שמה נלה, מבוגרת (כי יש עוד אחת צעירה)

נחמדה ומקצועית. די עזרה לי

אחרי אפידורל נרדמתי

התעוררתי ב 6 ומשהו בבוקר, כבר היתה פתיחה מלאה.

ואז התחיל הסיוט.

קודם כל נלה המבוגרת עזבה. במקומה הביאו נלה צעירה. אין לי מילה אחת טובה להגיד עליה. אחת!

צעקה עלי שאני לא יודעת ללחוץ כאילו זה משהו שמלמדים בבית ספר!!!

דרשתי שיביאו לי מייילדת אחרת ויעיפו את הנוכחית לכל הרוחות. וכך היה. הרופאה די שטפה אותה מחוץ לחדר. המיילדת השניה היתה לא ככ נחמדה אבל הסבירה לי בדיוק מה צריך לעשות

השוס הכי גדול שהתברר בסופו של דבר - שלא היה עוזר גם אם אלוהים היה לוחץ - הילדה היתה בכזה מנח שלא איפשר לה לרדת ספינות. לחצתי סתם.

אני פשוט בשוק שכל הצוות הרפואי לא עלה על זה.

בסופו של דבר, אחרי שאיימו עלי בקיסריף זה נגמר בואקום אחרי שדרשתי בתוקף שינסו את זה או שיעבירו אותי עכשיו לבית חולים אחר.

בקיצור, חוויה טראומטית. צוות מאד לא נעים. ולא עושה רושם שמקצועי למעט רופא מרדים.

נכון לעכשיו אין לי שום רצון ללדת שם שוב.

המלונית לעומת זאת היתה ממש חוויה מתקנת

נ.ב: בדיעבד, כל דולה מקצועית יודעת שצירים תכופים, קצרים וללא פתיחה מצביעים על מנח עובר כמו שלי. איך הצוות המיילד לא יודע את זה נשגב מבינתי.

פשוט בושה