התענוג התחיל בבדיקה שגרתית של מי שעוברת את שבוע 40 , הגעתי לבי"ח ואחרי בדיקה נאמר לי שיש מספיק מי שפיר שהתינוק שוקל 3.6 ק"ג ושהכל בסדר ורצו לשחרר אותי , האחות פנתה לרופא ואמרה לו שבמוניטור של התינוק יש האטת דופק ושאולי צריך לעשות עוד בדיקה , אכן חוברתי לבדיקה נוספת והאחות החביבה למדי אמרה לי אחרי 30 דקות יש קצת עומס מיד אני משחררת אותך למזלי הגדול העומס היה רב ושכבתי קרוב לעוד חצי שעה ואז הופיעה עוד האטה - כדי לא להלאות את הקוראים אני אקצר , הוכנסתי לחדר ניתוח ושם התברר שהפשוש שלי שוקל 2.25 ק"ג , לא היו מי שפיר ( לא מיעוט- לא היו!) ושחבל הטבור כרוך סביב צאוורו של התינוק , האחיות חביבות מאוד ועוזרות והארוחת בוקר לפנים אבל הרופאים כטבעם של רופאים היו מתנשאים - לא שיתפו אותי במידע ( קבלו המלצה אישית - תמיד קיראו את התיק האישי שלכם אל תחכו שישתפו אתכם במידע!)

קצרה היריעה מלהכיל את הזוועות שעברתי בבית חולים זה , הכל ממיטה לא נקיה דרך כאבי גב עזים מיום הניתוח וכלה בעובדה ששלחו אותי הביתה עם תינוק שלא עבר בדיקת שמיעה שמגיעה לי ע"פ דין

חביביי , אני חיפאית מרבית חיי וכבר יצא להיות בבי"ח בני ציון בביקורים וכמטופלת - תמיד חשבתי שהאחרון הוא מטובי בתי החולים בארץ , לצערי אני לא חושבת כך יותר