באמצע חודש שמיני (שבוע 33) אחרי לחצים שנמשכו הרבה זמן ולא ידעתי את פשרם הגיע לילה שלא מצאתי בו מנוח - כאבי בטן שלא עוזר להם שום שינוי בתנוחה.

נסעתי למיון והרופא שבדק אותי אמר שיש 100% מחיקה ושהוא רואה את הראש...

הוא והאחות שקיבלה אותי הגיבו בהיסטריה שגרמה לי לאבד את העשתונות. אבל הם היו היחידים שלא הייתי מרוצה מהם, משם והלאה , כשחזרתי ללדת יומיים אחרי (נתנו לי פרזולאט לעיכוב צירים כדי שאספיק לקבל מנות של צלסטון להבשלת ריאות היפיוף שלי) היה צוות מ-ד-ה-י-ם ממש עד לשחרור הבן שלי מהפגייה בשניידר.

זה אולי גם דרך להודות להם מכל הלב!