המתנה למתנה

הגעתי למיון יולדות ב22:30 אחרי כמעט 10 שעות של צירים שהעברתי בבית, (לידה שלישית) באו איתי בעלי ואמא שלי. הגעתי לבדיקה הראשונית ואמרו לי שיש פתיחה ותנאים ללידה (אושר!) אבל אז פתאום הצירים הלכו ופחתו. אמרו לי להמתין במיון כי כרגע אין חדר לידה זמין…מפה לשם..המתנה של כמעט שעתיים וצירים כואבים אבל לא מאוד צפופים ועייפות של כל היום אומרים לנו שהתפנה מקום ואנחנו יכולים לגשת לחדר לידה. הרבה לחץ! נכנסנו, המיילדת מתקתקת פרטים במחשב ואני כבר רוצה לדעת באיזו פתיחה אני ומתי כבר אראה את התינוק שלי..בדיקת פתיחה- כמובן עם הקשבה לי שלא יהיה בזמן ציר והמיילדת (חני!) מבשרת שאני בפתיחה מלאה ועכשיו נשאר רק ללחוץ (הלםםם) מדהים שהשעתיים האלה של ההמתנה שלא היו בתנאים הכי מייטביים מבחינתי (על כיסא במיון) הביאו אותי למצב של לידה. חני הנחתה אותי מתי ללחוץ, כדי להימנע מקרעים ופעלתי על פי מה שהיא אמרה ולאט לאט התינוקת המתוקה שלי נולדה! חני ניקתה ןשקלה אותה ןכיבדה את רצוני להשהות את חיתוך חבל הטבור. גם הסבירה דברים תוך כדי והתחשבה בי ככל הניתן.
ב"ה הייתה חוייה טובה שלמיילדת בהחלט חלק חשוב ומשמעותי בתוכה.